"המהותי הוא בחזקת בלתי נראה בעיניים… איברי החושים אוהבים להטעות אותנו, והעיניים הן המתעתעות ביותר… אנחנו מאמינים שאנחנו רואים את העולם הסובב אותנו, אבל מה שאנחנו קולטים הוא רק השכבה העליונה. אנחנו חייבים לתפוס את מהות הדברים, את עיקרם, ובזאת העיניים הן יותר בגדר מכשול… זה הסומך יותר מידי על עיניו מזניח את חושיו האחרים, ואינני מכוון רק לאוזניים ולאף. אני מדבר על אותו האיבר ששוכן בתוכנו ושבשבילו אין לנו שם. נכנה אותו מצפן הלב שלנו."
מתוך הספר: אמנות ההקשבה לפעימות הלב
מעבר למה שהעין רואה
טעם, ריח, שמיעה, מגע, ראייה - את חמשת החושים האלה כולנו מכירים. אבל מה עם החוש השמיני*? לא, אני לא מדברת על יכולות על-טבעיות. אני מדברת על משהו הרבה יותר מופלא - היכולת שלנו לחוש את עצמנו מבפנים. חוש שיכול להביא אותנו ממצב של עוררות למצב של איזון פנימי. סקרנים? בואו נצלול פנימה.
לחוש את עצמנו מבפנים - מה זה בעצם אומר?
דמיינו רגע שאתם מפנים את הזרקור פנימה. במקום להסתכל החוצה, אתם מתחילים להקשיב לגוף שלכם. אתם שמים לב לקצב פעימות הלב, לתנועת הנשימה שעולה ויורדת, לתחושת הרעב או השובע, לעייפות שמתגנבת, או לכאב קל שמבקש תשומת לב. זוהי אינטרוספציה - היכולת שלנו להיות קשובים למה שמתרחש בתוך הגוף שלנו.
נשמע אולי פשוט? אבל היכולת הזו היא הרבה יותר מסתם "להרגיש את הגוף". היא המפתח להישרדות שלנו, להתפתחות הרגשית שלנו, ולמערכות היחסים שלנו עם אחרים. בלעדיה, הגוף שלנו לא היה יכול לשמור על הומאוסטזיס - אותה חכמה מופלאה ששומרת על האיזון הפנימי שלנו, ולא היינו יכולים להבין את עצמנו ואת צרכינו העמוקים ביותר.
זו אותה יכולת שמאפשרת לנו להרגיש מתי אנחנו צריכים לנוח, מתי כדאי להאט, ומתי אנחנו מוכנים לאתגר. היא עוזרת לנו להבין מתי המתח שאנחנו חווים הוא בריא ומקדם אותנו, ומתי הוא כבר חוצה את הגבול ועלול לפגוע בנו.
החכמה הנסתרת של הגוף
חשבו על זה רגע - כשחם לנו, הגוף מזיע. זה לא סתם מטריד, זו מערכת מתוחכמת שפועלת כדי לשמור על טמפרטורת הגוף המושלמת. הגוף שלנו מפעיל מנגנונים מורכבים של איזון בכל רגע נתון: הוא מווסת את רמות הסוכר בדם, את לחץ הדם, את החומציות, את מאזן המים והמינרלים - וכל זה קורה מבלי שנצטרך לחשוב על כך.
אבל מה עם הדברים שדורשים את תשומת הלב המודעת שלנו? כשאנחנו מרגישים סכנה ופתאום הלב דופק חזק יותר, כשהבטן מתכווצת במצב של לחץ - היכולת שלנו לזהות את האותות האלה היא קריטית להתנהלות שלנו בעולם. היא מאפשרת לנו להגיב בזמן אמת למצבים מאתגרים, לקבל החלטות מושכלות, ולשמור על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו.
דוגמה נפלאה לכך היא הקשר בין מתח נפשי לתחושות גופניות. כשאנחנו חווים לחץ, הגוף מגיב במגוון דרכים: השרירים מתכווצים, הנשימה נעשית שטחית, הלב דופק מהר יותר. אם נדע לזהות את הסימנים האלה מוקדם, נוכל לנקוט בפעולות שיעזרו לנו להירגע לפני שהמתח מצטבר יותר מדי.
המדע מאחורי הקסם
מסתבר שיש מערכת שלמה שאחראית על היכולת המופלאה הזו. חיישנים זעירים שנקראים אינטרוצפטורים פזורים בכל הגוף שלנו - באיברים הפנימיים, בכלי הדם, במערכת העיכול, ואפילו בעור. הם עובדים בלי הפסקה, שולחים מידע למוח דרך העצב התועה - העצב הארוך ביותר בגוף שלנו, שמחבר בין המוח לאיברים הפנימיים.
באזור במוח שנקרא אינסולה, כל המידע הזה מתורגם לתחושות שאנחנו מכירים - רעב, צמא, כאב, או תחושת סכנה. מחקרים מרתקים מראים שהאינסולה פעילה במיוחד לא רק כשאנחנו חווים תחושות גופניות, אלא גם כשאנחנו חווים רגשות. זה מסביר למה כשאנחנו מאוהבים אנחנו מרגישים "פרפרים בבטן", או למה פחד יכול לגרום לליטרלי תחושת "רגליים קרות".
וכמו שריר שמתחזק מאימון, גם היכולת הזו משתפרת ככל שאנחנו מתרגלים אותה. מחקרים מראים שאנשים שמתרגלים מדיטציה או יוגה באופן קבוע מפתחים רגישות גבוהה יותר לאותות הגוף שלהם, ובעקבות זאת יכולת טובה יותר לווסת את מצבם הרגשי והפיזי.
היוגה ידעה את זה כבר מזמן
לפני אלפי שנים, היוגים בהודו העתיקה כבר הבינו את החשיבות של ההקשבה הפנימית הזו. הם פיתחו שיטות מתוחכמות להעמקת המודעות הגופנית, החל מתנוחות היוגה (אסאנות) ועד לטכניקות נשימה מורכבות (פראנאיאמה) ומדיטציה - התבוננות לא שיפוטית בדברים בככותם.
בשיעור יוגה, בשונה מאימון גופני רגיל, אנחנו לא רק מזיזים את הגוף - אנחנו מוזמנים להתבונן פנימה. לחוש את המתיחה בשרירים, להרגיש איך המפרקים נעים, לעקוב אחרי זרימת הנשימה. התרגול הזה מלמד אותנו להכיר את הגוף שלנו ברמה עמוקה יותר, להבין את הגבולות שלו, ולכבד את הצרכים שלו.
כל תנוחה ביוגה היא הזדמנות ללמידה עצמית. למשל, כשאנחנו מתרגלים תנוחות איזון על רגל אחת או על הידיים (או על הראש:)), אנחנו לא רק מחזקים את הגוף - אנחנו לומדים על האיזון שלנו, על הפחדים שלנו, על היכולת שלנו להתמודד חוסר יציבות. כשאנחנו מתרגלים תנוחות כפיפה לפנים/ שהייה בתנוחה רסטורסטיבית/ שוואסנה, אנחנו לומדים על היכולת שלנו להרפות ולשחרר.
ומעבר לרובד הפיזי, אנחנו לומדים להקשיב לדקויות: איך תנוחה מסוימת מעוררת התנגדות? איך אחרת מביאה תחושת שחרור? מה קורה לנשימה כשאנחנו פוגשים אתגר?
המדע מאשר: ההקשבה הפנימית משתלמת
היום, המחקר מתחיל לגלות את מה שהיוגים העתיקים ידעו מזמן - ההקשבה הפנימית היא המפתח לוויסות עצמי. מחקרים מראים שתרגול קבוע של יוגה ומדיטציה לא רק משפר את היכולת האינטרוספקטית, אלא גם מוביל לשיפור בוויסות מערכת העצבים, מפחית חרדה, משפר את איכות השינה ואפילו מחזק את המערכת החיסונית.
איך מפתחים את החוש השישי?
התשובה פשוטה, אבל לא בהכרח קלה - צריך להקדיש זמן להקשבה פנימית. הנה כמה דרכים פשוטות להתחיל:
סריקת גוף יומית: שימו טיימר בשעון ל-5 דקות בכל בוקר או ערב לסריקת גוף מודעת (בהמשך אפשר להעלות את הדקות). שכבו בשקט, ועברו על כל איבר איבר מכף רגל ועד ראש, תוך שימת לב לכל תחושה שעולה.
מודעות לנשימה: במהלך היום, עצרו מדי פעם כדי להתבונן בנשימה שלכם. איך היא מרגישה? האם היא עמוקה או שטחית? מהירה או איטית? למתקדמים: שימו לב לנשימה בסיטואציות מאתגרות - רגע לפני הצגת מצגת חשובה בעבודה/ פגישה עם מישהו שאתם יודעים שמפעיל אתכם/ בהרדמה של תינוק פעוט או ילד שנמשכת כבר יותר מידי זמן.
תרגול יוגה מודע: בתרגול היוגה, הקדישו תשומת לב מיוחדת לתחושות הגוף. איך כל תנוחה משפיעה על הנשימה? איפה אתם מרגישים מתיחה או מאמץ? אם בטעות המורה אומרת לכם איפה או איך זה אמור להרגיש - בדקו רגע, האם זה ככה גם אצלכם? לא בטוח, וזה ממש בסדר.
יומן תחושות: למי שאוהב לכתוב, נהלו יומן קצר שבו אתם מתעדים תחושות גופניות ואיך הן מתקשרות למצבים רגשיים שונים. עשו טבלה: בעמודה אחת רשמו: איפה אני ועם מי בעמודה שניה מה הרגשתי.
תרגול נשימת נחיריים מתחלפת שמעודדת אינטרוספציה שהקלטתי מזמן מזמן למתרגל שלי להנאתכם, שימו לב לתרגל אותה כשיש לכם 10 דקות בנחת. https://on.soundcloud.com/bfNzUwVgjG7Gz4oS9
וזכרו, כמו כל שריר, ככל שנתרגל יותר, כך היכולת תתחזק. עם הזמן, תגלו שאתם מזהים יותר ויותר רמזים עדינים שהגוף שולח לכם, ותוכלו להגיב אליהם בצורה מותאמת יותר.
רוצים לבדוק את היכולת האינטרוספקטיבית שלכם?
הנה שאלון קצר שיכול לתת לכם מושג לגבי היכולת האינטרוספקטיבית שלכם. זה לא כלי אבחוני מקצועי, אלא הזמנה להתבוננות עצמית. ולשם שקיפות, הוא נוצר על ידי צ'אט GPT.
דרגו כל היגד בסולם של 1-5, כאשר:
1 = כמעט אף פעם לא נכון לגביי
5 = כמעט תמיד נכון לגביי
1. אני מזהה שינויים קלים בקצב הלב שלי במצבים שונים
2. אני שם/ה לב לתחושות הגוף שלי לפני שאני מרגיש/ה רעב
3. אני מזהה מתח בגוף עוד לפני שאני מודע/ת לתחושות לחץ רגשי
4. אני יכול/ה להרגיש את הנשימה שלי משתנה בהתאם למצבי הרגשי
5. אני מזהה סימנים מוקדמים של עייפות בגוף
6. כשאני נכנס/ת למצב של חרדה, אני מרגיש/ה את השינויים הפיזיולוגיים בגוף
7. אני מודע/ת לשינויים במצב הגוף שלי לאורך היום
8. אני שם/ה לב לאיך הגוף שלי מגיב למזונות שונים
9. אני יכול/ה להרגיש מתי הגוף שלי זקוק למנוחה
10. אני מזהה תחושות עדינות בגוף במהלך מדיטציה או תרגול יוגה
פענוח התוצאות:
* 10-25 נקודות: יכולת אינטרוספקטיבית בסיסית. יש מקום לפיתוח והעמקה של ההקשבה הפנימית.
* 26-40 נקודות: יכולת אינטרוספקטיבית בינונית. יש בסיס טוב להמשך פיתוח המודעות הגופנית.
* 41-50 נקודות: יכולת אינטרוספקטיבית גבוהה. את/ה מחובר/ת היטב לאותות הגוף שלך.
המצפן שמוביל הביתה
בעולם שבו אנחנו מוצפים בגירויים חיצוניים ומסיחי דעת, היכולת להתחבר פנימה נעשית מאתגרת יותר ויותר. אבל דווקא בגלל זה היא חיונית מתמיד. האינטרוספציה היא לא רק חוש שישי - היא המצפן הפנימי שלנו, שמאפשר לנו לנווט בבטחה בים הסוער של החיים המודרניים.
ואתם? האם חוויתם רגע שבו הקשבתם לתחושות הפנימיות שלכם וקיבלתם החלטה שהתבררה בדיעבד כנכונה? מה הרגשתם באותו רגע? אשמח לשמוע בתגובות.
הטקסטים שאני כותבת נשלחים בכל חודש בניוזלטר שלי, אם אתם רוצים להמשיך לקרוא ולתרגל איתי אפשר להרשם בתחתית אתר הבית לניוזלטר החודשי שמלא בכל טוב ונכתב עם כל הלב.
הערות:
*בנוסף לחמשת החושים המוכרים (ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש), החוש השישי והשביעי הם:
החוש השישי - פרופריוצפציה (Proprioception):
היכולת לחוש את מיקום הגוף במרחב
מודעות למנח האיברים ותנועתם
תחושת שיווי משקל וקואורדינציה
מתאפשר באמצעות חיישנים בשרירים, מפרקים וגידים
החוש השביעי - שיווי משקל (Vestibular sense):
תחושת האיזון והתנועה של הגוף
מערכת הממוקמת באוזן הפנימית
אחראית על תחושת הכיוון והתנועה במרחב
חיונית לשמירה על יציבה ומניעת סחרחורת
אינטרוספציה (Interoception) נחשבת לחוש השמיני - היכולת לחוש את המתרחש בתוך הגוף.
留言